צרו קשר תנו פידבק
מאמרים

DSPM: איך מוצאים מידע רגיש לפני שהוא מוצא את הדרך החוצה?

3 min
DSPM: איך מוצאים מידע רגיש לפני שהוא מוצא את הדרך החוצה?

בכל ארגון יש מידע שאף אחד כבר לא זוכר איפה הוא. קובץ לקוחות ששמרו בתיקיית ענן לרבעון אחד, דוח כספי שהועתק לסביבת בדיקות, צילום תעודת זהות שנשלח פעם למוקד השירות, מסד נתונים ישן שנשאר דולק כי לא רצו לגעת בו. הוא לא יושב במערכת המרכזית, ולכן הוא גם לא מופיע בשום דוח, אבל הוא עדיין רגיש בדיוק כמו ביום שנוצר.

מה DSPM שואל שאחרים לא שואלים?

כאן נכנס DSPM, ראשי תיבות של Data Security Posture Management. במקום לבדוק אם השרת מוקשח או אם הדלי בענן סגור, הוא הולך צעד אחורה ושואל על המידע עצמו: מה רגיש כאן, איפה זה יושב, מי יכול לפתוח את זה, והאם ההרשאות שהצטברו סביבו עדיין מתאימות למי שבאמת צריך אותן. בארגון שרץ על ענן, SaaS וכמה סביבות במקביל, זו כבר לא שאלה שאפשר לדחות לשנה הבאה.

למה סיווג ידני לא מספיק, וגם סיווג אוטומטי אינו מושלם?

סיווג ידני מחזיק מעמד עד גבול מסוים ואז נשבר. עובד יוצר עותק, מערכת מייצאת דוח, צוות מעביר קבצים לפרויקט, סביבת פיתוח מבקשת נתוני אמת כדי לבדוק תרחיש. המדיניות שנכתבה ביום ההקמה נשארת מאחור, כי העבודה זזה מהר ממנה. לכן צריך מנוע שסורק בעצמו, ברקע, את מאגרי המידע, האחסון ושירותי הענן, ומסמן איפה יושבים פרטים אישיים, נתוני אשראי או קוד מקור.

אבל כדאי להיזהר מהציפייה שהסיווג האוטומטי יהיה מדויק במאה אחוז. מנוע שסורק לפי תבניות ולפי מודל למידה יזהה יפה מספר כרטיס אשראי או תעודת זהות, אבל יתקשה יותר עם מסמך משפטי רגיש שנראה כמו כל מסמך אחר, עם ראשי תיבות פנימיים, או עם מידע שרגישותו נובעת מההקשר ולא מהפורמט. יהיו התרעות שווא, ויהיו דברים שיחמקו. לכן הסיווג האוטומטי הוא נקודת פתיחה חזקה שצריך לצדה כללים עסקיים, כיול לאורך זמן ובדיקה אנושית של המקרים הרגישים באמת, לא מתג שמדליקים ושוכחים.

הפער בין אבטחת תשתית לאבטחת מידע

אפשר להחזיק סביבת ענן נעולה היטב ועדיין להשאיר את המידע הרגיש בחוץ. הרשאה שניתנה בגדול, קישור שיתוף שנשאר ציבורי, חשבון שירות ישן, גיבוי שנשכח, כל אחד מהם עוקף חלק גדול מההגנות הטכניות. לכן אבטחת מידע צריכה לרדת עד רמת הקובץ עצמו, ולא לעצור ברמת השרת או הרשת.

מיפוי מידע זה לא בקרת גישה

כאן חשוב להפריד בין שני דברים שקל לערבב. DSPM נותן מיפוי: הוא אומר איפה המידע הרגיש יושב, כמה עותקים יש לו, ומי מחזיק אליו גישה בפועל. הוא לא זה שאוכף את הגישה. האכיפה עצמה, מי מקבל הרשאה ומי מאבד אותה, נשארת בידי מערכות הזהות וההרשאות. אפשר לחשוב על DSPM כמפה שמראה איפה הדלתות הפתוחות, ועל IAM ו-CIEM ככלים שסוגרים אותן. הערך של המפה הוא שהיא הופכת את סגירת הדלתות מניחוש להחלטה מבוססת, אבל היא לא מחליפה את מי שמסובב את המפתח.

DSPM משלים, לא מחליף

שווה למקם את DSPM ביחס לכלים שכבר קיימים בארגון, כי הוא לא בא במקומם. DLP עוסק במניעת זליגה של מידע החוצה, בתעבורה ובנקודות הקצה. IAM מנהל זהויות והרשאות, מי מתחבר ולמה הוא מורשה. CIEM מתמקד בהרשאות בענן ובצמצום הרשאות עודפות של משתמשים ושל חשבונות שירות. CSPM בודק את תצורת התשתית, הגדרות שגויות ודליים פתוחים. לכל אחד מהם יש חלק בתמונה, ולכולם חסר אותו דבר: הידיעה איפה המידע הרגיש באמת יושב. זה בדיוק מה ש-DSPM מוסיף, וברגע שהוא במקום, אפשר לכוון את השאר במקום לנחש. הרשאות מתחדדות, התראות נעשות ממוקדות, והעברות מיותרות נעצרות לפי מה שבאמת רגיש.

מנועי חיפוש ארגוניים ו-Gen AI: מקרה שימוש בפני עצמו

הסיפור הזה מקבל דחיפות אמיתית ברגע שמכניסים לארגון מנוע חיפוש פנימי או מערכת Gen AI מבוססת RAG. מערכות כאלה מאנדקסות מסמכים, מיילים ומאגרים כדי לענות לעובד בשפה חופשית, והן שולפות את התשובה מכל מה שהן מורשות לקרוא. אם למסמך רגיש נשארו הרשאות רחבות מדי, המערכת יכולה להגיש אותו כתשובה לעובד שלא היה אמור לראות אותו, בלי שאף אחד פרץ לשום מקום.

זה מקרה שימוש נפרד, ולא עוד תכונה של DSPM. אבל מיפוי המידע הוא תנאי מקדים שלו. לפני שמזינים מאגר למנוע חיפוש או ל-RAG, כדאי לדעת איזה מידע רגיש יושב בו ומי מורשה לגשת אליו, ואז לבנות את בקרת הגישה של מערכת ה-RAG כך שתכבד את ההרשאות המקוריות. בלי השלב הזה, ההרשאות הרחבות של אתמול הופכות לדליפה של מחר, דרך תשובה תמימה של מודל.

איך נראית עבודה נכונה עם DSPM?

מתחילים ממיפוי המקורות, וחשוב לכלול גם את מה שלא רשמי: בסיסי נתונים, תיקיות שיתוף, דליים בענן, מערכות SaaS, גיבויים וסביבות בדיקה. אחר כך מזהים איזה מידע רגיש יש בכל מקום, מצמידים לו בעלים, ובודקים מי מחזיק גישה בפועל, לא מי אמור להחזיק. ואז מתעדפים. תיקייה עם חומר ישן ולא רגיש היא לא אותו דבר כמו מאגר לקוחות שפתוח לכל עובדי החברה, ובלי דירוג לפי רגישות, כמות, חשיפה והרשאות אי אפשר לדעת במה לטפל קודם.

נראות לפני האירוע

העיקר ב-DSPM הוא העיתוי. עדיף למצוא תיקייה רגישה עם הרשאות רחבות ביום שקט מאשר לגלות אותה מהעיתונות אחרי דליפה. ככל שארגון יודע יותר על המידע שברשותו, כך הוא מקבל החלטות טובות יותר על ענן, על AI ועל מי מקבל גישה למה. בארגון היברידי המידע פזור בין כמה עולמות, ולכן גם התמונה צריכה להיות רציפה: איפה המידע נוצר, לאן הוא זז, מי נוגע בו ואיך הוא מוגן בכל תחנה בדרך. בינת מחברת בין הנתונים, הענן, אבטחת המידע והתשתיות, כדי שהמסלול הזה יהיה שלם ולא קטוע בין ספקים. את מה שלא יודעים שקיים, אי אפשר לשמור.

תתחילו להגדיל את העסק שלכם יחד איתנו
מוזמנים לפנות אלינו בכל שאלה, בקשה ועניין, אנו נחזור אליכם בהקדם