מחקר של Korn Ferry גילה כי המחסור בכישרונות טכנולוגיים עלול לגרום להכנסות לא ממומשות של 8.5 טריליון דולר עד 2030. במקביל, מכיוון שמחשוב הקצה ומכשירי IoT דורשים רוחב פס גדול יותר ומגדילים את מספר נקודות הגישה לרשת – ניהול מרכזי הנתונים הופך להיות מורכב יותר ויותר גם כן. על כן נקיטת צעדים לפישוט האוטומציה של מרכזי הנתונים, והפיכתו לנגיש לעובדים חדשים היא קריטית. חברות וארגונים צריכים לחשוב על הנקודות הבאות אם הם מעוניינים לשפר ללא היכר את מרכז הנתונים שלהם.
בחיפוש אחר מהירות ואופטימיזציה טובים יותר, בכירי הטכנולוגיה התמקדו בדרישות היישומים, והביצועים שלהם. כתוצאה מכך, התשתית הבסיסית כופפה ועוצבה כך שתתאים לדרישות אותם יישומים. התשתית המותאמת אמנם עבדה במשך זמן מה, אך בסביבה המודרנית של היום, שבה עבודה היברידית היא הנורמה ונעשה שימוש גובר בשירותי וידיאו, אנו עדים למעשה לעומס משתמשים, יישומים, נתונים, ומרכזים (פרטיים וציבוריים). הדבר הביא לכך שקנה המידה התפעולי חייב להשתנות, בפשטות – לא נוכל יותר להתאים פעולות ברמה פרטנית ללא זינוק ניכר בעלויות.
כדי להתמודד עם המציאות העכשווית, פנו מנהלי חברות אל הענן. ספקי שירותי ענן תעדפו בניית תשתיות בנות קיימא, ואילצו יישומים להתאים לארכיטקטורות סטנדרטיות כדי שהפעילות תוכל להתרחב. אבל גם מעבר המחשוב לענן מציג בעצמו אתגרים בנוגע לבעלות, בעיות אבטחת מידע ותאימות. מנהלי ה-IT צריכים איפוא, לבנות מרכזי נתונים תקינים מבחינה ארכיטקטונית ולהתחיל בפרוטוקולים פתוחים שנבדקו בסביבות התובעניות ביותר- EVPN ו-BPN. חשוב להבין כי בנייה עם מסגרות טובות יותר היא רק שלב ראשון. לאחר מכן יש לוודא יעילות, להתאים עיצוב, ולנהל נכונה את התפעול.
אחד מגורמי הסיכון העיקריים של ניהול מרכזי נתונים – הוא חוסר אמינות. הממשקים הנדרשים לאוטומציה של שינויים ברשתות מרכזי נתונים, שיכולים לפשט ולייעל באופן קיצוני תהליכים עבור עובדים חדשים וקיימים. הממשקים הללו קיימים כבר כמעט שני עשורים, אך מנהלי ה-IT עדיין נרתעים מלאמץ אותם. אם צוותי התפעול יכלו לסמוך על כך שכל שינוי יפעל בדיוק כמתוכנן, או לכל הפחות לא גורם לתקלות, הם לא היו מחוייבים לשינויי בקרה המאטים את התהליכים, ומקשים על מינוף כלי ה-AI. מנהלי ה-IT שרוצים לגרום לשיפור יעילות המערכת צריכים לתת עדיפות לאמינות מעל הכל.
גם דרישות הטכנולוגיה צריכות להיבחן מקרוב יותר. אם הבלאגן הנוכחי בשרשרת האספקה לימד אותנו משהו – זה שארגונים חייבים שתהיה להם בחירה. הבעיה היא שבחירה פעמים רבות מגיעה עם תג מחיר גבוה במיוחד. אם לכל ספק של חומרה ותוכנה במרכז נתונים יש צוות תפעול ייחודי משלו, העלויות מתרחבות באופן לינארי עם מספר הספקים. מבנים שכאלה הם אינם מבנים ברי – קיימא. ספקים רבים החלו לעצב פתרונות תוכנה שעובדים באופן גורף – ללא תלות בתווית היצרן שעל המוצרים. ארגונים צריכים לעשות כמה דברים; לתת עדיפות לאמינות על פני מהירות, להעדיף תשתית חזקה על פני יישומים, ולבחור נבונה עם אילו ספקים לעבוד.
מרכזי הנתונים הופכים להיות מורכבים יותר ומבוזרים יותר. במציאות שכזאת לא ניתן יהיה להמשיך ולהתנהל בתהליכי תפעול מיושנים. ככל שיותר ויותר מרכזי נתונים מקבלים בשעריהם גם עובדים ללא ניסיון טכנולוגי מסורתי, הם יצטרכו להכניס עוד ועוד אוטומציה לתהליכי התפעול היומיים. כדי לבנות מרכזי נתונים שניתן להפעילם גם ללא מומחים, מנהלי ארגונים צריכים להסתכל אחרת על מרכז הנתונים שלהם. פישוט תהליכים, התמקדות באמינות במקום פונקציונליות מותאמת אישית, והשענות על הטכנולוגיות החדישות ביותר עם מארג פתוח וניתן להרחבה – יכולים לפתור את משברי כוח האדם בתחום, להקל על חייהם של טכנאים מנוסים, ולגרום למיטוב כללי של המערכת.